לפעמים החיים פשוט לוקחים אותך למקומות שלא ציפית, וכישרון מתפרץ ברגע הכי לא צפוי. ככה זה קרה לי, אוריאל נקש, כשישבתי על ספסל בגבעת שאול בירושלים. באותם רגעים שקטים, כשהכלבה שלי פשוט התיישבה מולי, התחיל משהו חדש להתעורר.
היה משהו מיוחד בעיניים שלה שגרם לי לקחת עיפרון. בלי לחשוב יותר מדי, פשוט נתתי ליד לזרום. וברגע אחד קסום, הדמות שלה פשוט הופיעה על הנייר, כאילו חיכתה שם כל הזמן, כמו רעיון שמחכה להתגלות במציאות.
מאותו יום, המכחול נהיה חלק ממני. בלי שום לימודים מסודרים, פשוט התחלתי ליצור. התחלתי לצייר חיות על קנבס עם צבעי שמן - בלי בכלל לדעת שזה אחד הדברים המאתגרים ביותר לציירים מנוסים. אולי דווקא זה שלא ידעתי היה מתנה, שנתנה לי להתפתח בדרך שלי ולפתח סגנון מיוחד משלי.
היום, כל ציור שלי מספר סיפור שלם. הג'וקר עם כל הזוויות המיוחדות שלו, הסוסים שדוהרים בעוצמה מטורפת, היגואר הגאה והחזק, ציפור המדבר הלוחמת, הדולפינים המשחקים במים, וברבורי האהבה המרהיבים - כל אחד מהם זה עולם שלם. אני מרגיש שכל ציור הוא לא סתם תמונה שקפאה בזמן, אלא מסע מלא - התחלה, אמצע וסוף שמתחברים ביחד למשהו שלם ומושלם.
רגע מיוחד במינו היה כשציירתי את הדיוק ן של סגן שחר פרידמן ז"ל, שנפל במלחמה בעזה. הציור הזה, שנתתי למשפחה שלו, לימד אותי על הכוח המדהים שיש באמנות - היכולת להנציח זיכרון יקר, ובאותו זמן ליצור משהו חדש שנושא בתוכו משמעות עמוקה ותקווה לעתיד.
כל יצירה שאני עושה זו הזמנה להסתכל מעבר למה שרואים במבט ראשון, לראות את כל העומק והמורכבות שמתקפלים לתוך רגע אחד. זו תזכורת שבכל אחד מאיתנו יש כישרונות מדהימים, שפשוט מחכים לרגע הנכון לפרוץ החוצה.
אני מזמין אתכם לקחת חלק במסע הזה, להכניס קסם והשראה הביתה, ואולי גם לגלות שלפעמים החלומות הכי גדולים שלנו כבר נמצאים בפנים, רק מחכים שניתן להם להתגלות.
